<h1>פ"ה ה"ו</h1>
<h2>דף לב.</h2>
שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידים על שטר זה והלא ביום פלוני עמנו הייתם במקום פלוני שטר כשר ועדים כשרים חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו. פי' רש"י זצ"ל קודם לכן ראו המלוה במקום הכתוב בשטר והוטל עליה' לכתוב השטר ואחרוהו מלכתוב עד אחד בניסן וכתבוהו במקום שאומרים המזימים ולא כתבו בו שם המקום שנכתב בו אלא שם המקום שראו המלוה שם. ואע"ג דאמרי' בגיטין [פ' ע"א] כי קיימיתו בהיני כתובו בהיני אע"ג דמימסרן לכו מילי בשילי. מיהו אי כתיב בשילי לא מיפסלי בהכי וההוא עצה טובה קמ"ל שלא יביאוהו לידי הזמה דלא נימרו להו והלא אותו היום עמנו הייתם בהיני. מ"מ שמעי' מהכא דמספק תלינן להכשיר את השטר. וכן בגט פשוט [ב"ב קע"א ע"א] דת"ר [שטר] שזמנו כתוב בו בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר. וכן בפ"ק דע"ז [י' ע"א] ההוא שטרא דהוה כתי' בו שית שנין יתירת' סבור רבנן קמיה (דרב נחמן) [דרבא] למימר האי שטר מאוחר הוא ניעכביה עד דמטי זימניה ולא טריף א"ל ר"נ האי ספרא דווקנא כתביה. והנך שית שנין דמלכו בעילם דאנן לא קא חשבינן איהו קא חשיב ליה ובזימניה כתי' דתניא ר' יוסי אומר שש שנים מלכו בעילם ואחר כך פשטה מלכותו בכל העולם כולו. התם תלינן שהיה בדעתו של אותו סופר מה שאין בדעת כל הסופרים כדי להכשיר השטר מספק. מכל אלה שמעי' (שאינו מכשיר) [שאנו מכשירין] השטר מספק ומוציאין ממון בזה השטר. וקשה לי דיד בעל השטר על התחתונה כדתנן בפ' הכותב לאשתו [כתובות פ"ג ע"א] דין ודברים אין לי בנכסיך הרי זה אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה. א"כ למה כתב דין ודברים אין לי בנכסיך שאם מכרה ונתנה קיים. ופרכי' בגמ' [שם ע"ב] ולימא ליה מכל מילי סליקת נפשך. (א"ל) [אמר] אביי יד בעל השטר על התחתונה פרש"י זצ"ל כל המוציא שטר על המוחזק בדבר מה שמפורש בשטר יכול לתבוע ואם השטר סתום מורידין לפחות שבמשמעות שיד בעל השטר על התחתונה. וכאן בא הבעל בתקנת חכמים על נכסי אשתו בשלשה דברים לאכול פירות ולירש. ואם תמכור מכרה בטל (או) [וזו] מוציאה עליו השטר שכתבת לי דין ודברים אין לי בנכסייך ולשון סילוק הוא זה והוא יכול לטעון ודאי לשון סילוק הוא אבל לא נסתלקתי אלא מפחות שבדברים. עכ"ל. הא למדת שאין מוציאין ממון מספק משמעות (של) שבשטר. ואמרי' בשנים אוחזין [ב"מ ד' ע"ב] סילעין דינרין מלוה אומר חמש לוה אומר שלש רשב"א אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע ר' עקיבה אומר אינו אלא כמשיב אבידה ופטור. פרש"י זצ"ל אינו אלא כמשיב אבידה מדהוה ליה (למיכתב) [למימר] שתים והשטר מסייעו דכיון דלא פירש ניכרין הדברים ששתים היו ולכך לא הוצרך לפרש דמיעוט סלעין שתים. הא למדת דהתם נמי אמ' מורידין את השטר לפחות שבמשמע. וה"נ אמרי' בהמקבל [שם ק"י ע"א] ההוא שטרא דהוה כתי' ביה שנין סתמא. מלוה אומר שלש ולוה אומר שתים כמו כן משום דמיעוט שנין שתים. מכל אלה שמעי' דמגרעינן ליה לשטרא מספיקא. ופי' רבי' שמואל זצ"ל בפ' גט פשוט [קע"א ע"א] שטר שכתו' זמנו בשבת או בעשרה בתשרי כגון במקומות שמונין לחדשי הגוים וכתו' בשטר בט"ו לירח פלו' וכשאנו נזקקין לכוין מתי אירע יום ט"ו פלוני של אותו החודש ונמצאת או ביום שבת או ביום עשירי לתשרי דהיינו ביום הכפורים [והכל יודעין שלא נכתב בשבת ולא ביוה"כ ונמצא שלא נכתב באותו יום המוכיח בשטר אלא או מוקדם הוא ופסול או מאוחר וכשר, שטר מאוחר הוא וכשר דברי ר' יהודה דס"ל לר' יהודה כל שטר מאוחר כשר ואפילו אותו שאין להוכיח מתוכו של שטר אם מאוחר הוא ואם לאו וכ"ש זה שזמנו ביום השבת וביום הכפורים] שהזמן מוכיח שהוא מאוחר ואפי' ר' יוסי מודה ביה דלא נפיק מיני' חורבא מהאי כדמפרש ואזיל. והא ליכא למימר שמא מוקדם הוא ופסול כמו שפר"ח זצ"ל הלא תראה דרמינן [עלה ד]מתניתין [הא] דתנן אחד ד"מ ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנא' [ויקרא כ"ד] משפט אחד יהיה לכם. (והא) דתניא בתוספתא בתחלת מסכת מכות [פ"א ה"ב] שטר שכתו' זמנו באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך מעידין על שטר זה שנמסר' להם עדות זו במקום הזה והלא באותו היום עמנו הייתם במקום פ' שטר כשר ועדים כשרים חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו ושקלי וטרו ר' חנניא ורבא לאוקומי תרוייהו מתני' ומתניתא ולא דחו חדא מניי' וקיי"ל דלא מותבי' תיובתא אלא ממשנה או מברייתא שהיא הלכה. ותו בהדי' אמרי' קיום שטרות מדרבנן הוא דאי מדאוריי' לא בעי' דקיי"ל כרשב"ל דאמר [כתובות י"ח ע"ב] עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצרכוהו קיום. ש"מ שעל הבא לפסול את השטר עליו הראיה. הילכך מעמידין שטר זה בחזקת מאוחר והטוען כי מוקדם הוא כדי לפוסלו עליו הראיה. ור' יוסי פוסל שטר מאוחר דעלמא שאין בתוכו הוכחה כלל. כדמפ' לקמן דא"ר פדת הכל מודים שאם (כתוב בו) הוזקקנו לעונתו של שטר ונמצאת עונתו מכוונת בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר לא נחלקו אלא בשטר מאוחר דעלמא פי' הכל מודים ר' יהודה ור' יוסי בכל שטרו' מאוחרים בענין זה שכשאנו נזקקים למנות להיכן מגיע עונתו של שטר ונמצאת עונת השטר הזמן הכתו' בו מכוון ביום שבת או ביום עשירי של תשרי שטר מאוחר הוא זה וכשר לדברי הכל. דדמי כמו שכתוב בתוכו שטרא דנן לאו בזימניה כתבנוהי אלא איחרנוהי וכתבנוהי. שהרי הכל יודעים שלא נכת' בשבת ויום הכפורים ויכירו שהוא מאוחר ולא אתי לידי חורבא ולא נחלקו אלא בשטר מאוחר בעלמא שמגיע עונתו מכוונת ליום חול בעלמא ולא יודע אם מאוחר אם לאו בהא ר' יהודה מכשיר ור' יוסי פוסל מ"מ הרי פי' טעם טוב שאין לנו לומר מוקדם הוא ופסול אלא מאוחר הוא וכשר. וההיא דפרק מי שהיה נשוי [כתובות צ"ד ע"ב] הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף חד הוה כתי' ביה בחמשה בניסן וחד הוה כתי' ביה בניסן סתמא. אוקמיה רב יוסף לההוא דהוה כתי' ביה בחמשה בניסן בנכסי א"ל אידך ואנא מפסיד א"ל ידך על התחתונה אימור בר עשרין ותשע בניסן אלמא דידו על התחתונה גם לענין זמן השטר. שאני התם דאיכא שטר אחר שהוא מפורש הילכך מגרעי הסתום מפני המפורש. אבל ההיא דכתובות [פ"ג ע"ב] דאיכא ספיקא בממון הכתו' בשטר קיימא לן המוציא מחבירו עליו הראיה. הילכך מורידין את השטר לפחות שבמשמעות דהתם לא שייך חזקה דרשב"ל דע"כ אין סכום הממון מפורש.
הילכך מה שכתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל פ"ק דמכות נמצא אחד קרוב או פסול עדותן בטילה דה"מ בעדות על פה. אבל בשטר שיש בו שלשה עדים ושנים מהם קרובים זה לזה אם לא נודע בעדות ברורה (שיש בו) [שישבו] שלשתן להעיד וכת' עדותן זה בפני זה דדמי כמאן דאמרי למיסהד אתינא לא בטלינן לשטרא מספק אלא תתקיים העדות בשאר. דאמרי' דילמא חד שביק רווחא למאן דקשיש מיניה ובא זה הקרוב וחתם שם שלא מדעת חבירו. ההיא נמי מתרצתא היא ודסמכא היא. דהואיל וקיימא לן כרשב"ל דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אית לן למיתלי בכל מידי דמצינן כדי לאכשורי את השטר. וכלשון הזה פסק הרב ר' משה בר מימון זצ"ל בהלכות עדות
